בשנים האחרונות, לצערנו הרב, אנו שומעים יותר ויותר סיפורי זוועה על אלימות במשפחה שמתדרדרת למצבים הקשים ביותר ואף לאובדן. המודעות הגוברת לסיפורים הללו, והעובדה שאנו שומעים לעתים קרובות בני משפחה וחברים מצריים שאינם מתערבים למרות החשד שמשהו במערכת היחסים לא כשורה, גרמו לנו להיות ערניים, לפקוח עיניים ולהתחיל לבחון את מערכות היחסים של הקרובים לנו עם עין בוחנת.
עם זאת, לא תמיד נכון להתערב בקשר כזה, ולפעמים מתוך רצון טוב – אנחנו מחמירים מצב שהיה מצער מלכתחילה.
אז מה נכון לעשות, מתי צריך להתערב ומתי לפנות למשטרה?
קודם כל, חשוב לומר שלא כל מערכת יחסים שלדעתך היא אלימה היא אכן אחת, ושקשה ומורכב מאוד להבין ולהכיר את הדינמיקה של מערכת יחסים, כאשר אתה צופה את מה שבחוץ. זה נכון במיוחד כאשר באמת יש מערכת יחסים אלימה, והצד הנפגע עושה כמיטב יכולתו להסתיר את המצב, ולפעמים מצייר מצג שווא של אושר ושביעות רצון.
עם זאת, הנה כמה נורות אדומות שחשוב לשים לב אליהן:
אדם אהוב נכנס למערכת יחסים חדשה שמתקדמת בקצב מהיר מאוד, עובר למגורים משותפים או לחתונה, מבלי שהכרתם באמת את בת זוגו.
אותו אדם יקר מתרחק ממך, משתף ומדבר פחות מפעם אחת, חוסך בפרטים, מבטל איתך פגישות באופן קבוע, מסתיר ומתאר תמונה מושלמת ומעורפלת בכל פעם שנשאל על הקשר.
אותו אדם משנה את סגנון הלבוש שלו, סגנון הדיבור, מתחיל לאהוב דברים שבן הזוג אוהב, לעשות רק מה שבן הזוג רוצה לעשות ומבטל את עצמו, את הרצונות והדעות שלו בתוך הזוגיות.
אתה שם לב שמשהו באופי של אותו אדם משתנה – הם נראים עצובים יותר, הם כבויים, תכונות האופי שלהם משתנות, והם מראים חוסר ביטחון, בעיות בדימוי העצמי שלהם.
אתה שם לב שלאדם הזה יש פתאום חתכים, חבורות, סימנים כחולים, כאבים שלא הופיעו קודם, והוא טוען שהוא קרה ממגוון תאונות שונות ומשונות.
בן זוגו של אותו אדם מדבר אליו בשפה קשה, גסה ואפילו אלימה, ומעביר זאת כהומור, או מנמק זאת בסגנון דיבור.
